לדגמים המוזכרים לעיל, מצטרפים כיום דגמים רבים, כאשר חלק גדול מהם ניתן לרכישה ו/או להשכרה באמצעות חברות בארץ.

לבחירת דגם המגדל המתאים לדרישות המבנה הנוצק, לאילוצי הפרויקט ולתנאים שונים של החברה המבצעת חשיבות עליונה, שכן המגדל מהווה את המרכיב הגדול ביותר בעלות ההקמה של אלמנט הבטון שנתמך על ידו בעת יציקתו.

מול מציאות זו, של מגוון דגמים גדול מצד אחד ושל החשיבות הכלכלית שבבחירת הדגם המתאים מצד שני, עומדים המשתמשים הפוטנציאליים במבוכה: לא קיים בסיס ידע שירכז את כל הנתונים הרלוונטיים בצורה כוללנית, שיטתית ואובייקטיבית ויאפשר לערוך השוואה רציונלית תוך לקיחה בחשבון של אילוצי המבנה המוקם (אילוצי עומס ואילוצים גיאומטריים), אילוצי הפרויקט (כגון: לו"ז, שיטת התקשרות בין החברה המבצעת לבין העובדים, שימוש אפשרי בעגורן), ואילוצי החברה המבצעת (כגון: מדיניות הרכשה, צפי עבודות, כושר תחזוקה).

כאמור לעיל, לא קיימים כיום בידי העוסקים בבנייה כלים רציונליים להשוואה בין סוגי המגדלים ולבחירת סוג המגדלים המתאים ביותר לפרויקט נתון.

בתנאים הקיימים מתבצעת השוואה ובחירה כאלה על בסיס נתונים חלקיים בלבד.

יש גם לציין שבתקן הישראלי החדש לטפסות (ת"י 904, 1998) הוכנס שינוי משמעותי ביותר מבחינת מגדלי תמיכה, לעומת התקן שהיה בתוקף במשך למעלה מ-20 שנה קודם לכן (ת"י 904, 1975): בעוד שלפי התקן הישן נדרש לבצע טפסות רק עפ"י תכן (כולל כל החישובים, השרטוטים והוראות הבטיחות) לאלמנטי בטון (תקרות וקורות) שרום תחתחתם גבוה מ-5 מ', הרי שבתקן החדש הונמך גדול תחתון זה והוא מתחיל כבר מרום 4 מ'.

שינוי זה מוסיף אוכלוסיה גדולה של מבנים ואלמנטים בהם לא ניתן יותר להתבסס רק על ניסיון ועל פתרונות קודמים.

גם אם הדאגה העיקרית הינה לחוזק ויציבות הטפסות, יש כאן גם משקל רב להיבטים כלכליים ולחשיבות העמדת הנתונים הדרושים לרשות המהנדס והמנהל.