את השביעי באוקטובר אף אחד במדינת ישראל לא יכול היה לחזות.
האסון הנוראי שפקד כל אזרח ואזרחית בשבת בבוקר הותיר רבים פגועים ומוכי תדהמה.
לאחר מכן חוסר וודאות החל לרחף מעל מגוון תחומים שונים וביניהם היה ענף הבנייה.
על פי נתונים רבים, מדובר באחד מהענפים שנפגעו בצורה הקשה ביותר. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה נתון מסקר שנעשה ובו למעלה מ- 70% מהחברות שעוסקות בתחום דיווחו על פגיעה חמורה בהכנסה שלהן.
נתון נוסף ומדאיג היה שיותר מ- 50% מהחברות שהשתתפו בסקר טענו כי הן על סף סגירה עקב המצב הביטחוני. (על פי סקר שנערך בין 24-26 לאוקטובר בשבוע השלישי של המלחמה)
אתרי בנייה של פרויקטים רבים היו מושבתים לגמרי, כתוצאה ממחסור חמור בפועלים שעסקו במגוון תפקידים החל מהפועל הפשוט ביותר ועד למנהלי העבודה בשטח.
בישראל על פי נתונים משתנים שגם אותם קשה להעריך במדויק, עובדים כ-100 אלף עובדים – רובם הגדול פלסטינים מאיו"ש, מעזה ועובדים זרים ממדינות שונות באסיה.
ניתן להוסיף גם לכך שב"חים (שוהים בלתי חוקיים) המסתננים לישראל ואף עובדים באתרים רבים ללא אישור מסודר והם אינם נכללים בספירה המדויקת של כמות הפועלים במדינה בכל רגע נתון.
בעקבות המלחמה ובשל ההגבלות הביטחוניות, חל איסור על הכנסת פועלים פלסטינים לגבולות ישראל, מה שגרם לצמצום כוח העבודה בערך בכ-80% ופרויקטים גדולים וקטנים כאחד מוצאים את עצמם חסרי עובדים, ללא אפשרות להתקדם ולו במעט בשלבי הבנייה.
הדבר אינו מעכב רק את הזמנים באופן משמעותי אלא הוא משפיע ישירות גם על תשומות העבודה.
קבלנים נאלצים לשלם המון כסף עבור יום עבודה של העובדים בשטח, מה שמייקר את הליך הבנייה בצורה משמעותית, תוסיפו גם את העובדה שלא ניתן לקבוע האם העובדים יגיעו ביום למחרת בשל המצב הביטחוני המורכב וקיבלתם סיטואציה מורכבת שאין לה פתרון ממשי.